Гордон Мирон

בחצר כניסה מוכרת
הכניסה שמאחור.
באותה כניסה נסתרת
מתגורר חתול שחור.

בשפמו צחקוק נוטע,
חשיכה לו כמגן.
כל חתול אחר צורח,
החתול הזה דומם.

עכברים מזמן לא צד הוא,
בשפמו חיוך מחביא.
בנדרים הוא צד אותנו
ובחתיכת נקניק.

בקשות אינו משמיע,
רק עינו כאש תבער.
בעצמנו לו נביאה
ותודה יפה נאמר.

בשתיקה עצמו מוגיע
בשתיה ואכילה.
ציפורניו כשרק יניע –
כמו חיטט בנשמה.

בגללו מלאה עצבת
הכניסה החשוכה...
לו נורה שם מהבהבת –
כסף אין כדי לקנותה.

Em
Со двора - подъезд известный
       H7
под названьем "черный ход".

В том подъезде, как в поместье,
                  Em
проживает Черный Кот.

Он в усы усмешку прячет,
темнота ему - как щит.
Все коты поют и плачут -
этот Черный Кот молчит.

Он давно мышей не ловит,
усмехается в усы,
ловит нас на честном слове,
на кусочке колбасы.

Он не требует, не просит,
желтый глаз его горит.
Каждый сам ему выносит
и "спасибо" говорит.

Он и звука не проронит -
только ест и только пьет.
Грязный пол когтями тронет
как по горлу поскребет.

Оттого-то, знать, невесел,
дом, в котором мы живем.
Надо б лампочку повесить...
Денег всё не соберем.